אגרוף תאילנדי: גם כלי יעיל להגנה עצמית וגם דרך מושלמת להכות בשומנים
עודכן: 19 באוג׳ 2021
הנושא של מאמר זה מוקדש, לאומנות לחימה עתיקה שתעזור לכם "להכות בשומנים". לא מעט אנשים סובלים בימינו בהשמנת יתר ומחפשים כל מני דרכים איך לרדת במשקל בצורה בריאה ויעילה. במאמר זה ננסה להראות דרך כיפית של שיפור יכולות הגנתיות וירידה במשקל. כמו כן, נעבור על ההיסטוריה של אגרוף תאילנדי ונענה על השאלות הבאות: מה זה אגרוף תאילנדי? מה זה מואי בוראן? כמה קלוריות שורפים באימון אגרוף תאילנדי? איך בונים כושר באגרוף תאילנדי? מה זה קרבות באגרוף תאילנדי? איזה סוגי אגרופים יש באגרוף תאילנדי? איזה סוגי בעיטות יש באגרוף תאילנדי? איזה ציוד מגן מומלץ באגרוף תאילנדי? איזה ציוד כושר ביתי מומלץ באגרוף תאילנדי? איזה ציוד פיטנס ביתי נדרש לפיתוח סיבולת לב-ריאה באימוני אגרוף תאילנדי? מה כולל ציוד מאמן באגרוף תאילנדי?
מה זה אגרוף תאילנדי?
אגרוף תאילנדי או מואי טאי, היא אומנות לחימה תאילנדית עתיקה. היסטוריונים על פי רישומים וציורים עתיקים מעריכים כי אגרוף תאילנדי החיל את דרכו באמצע מאה ה - 13 בסיאם. בתחילת מאה ה - 17 הפך להיות פופולארי בכל ממלכת תאילנד. בתאילנד השיטה נחשבת ל"ספורט של המלכים", והמלוכה התאילנדית תמיד מילאה תפקיד בולט בהתפתחותו . המלך "Sri Saan Petch", המכונה "מלך הנמרים", היה ידוע לשמצה בתור מלך, אשר היה שם מסכת נמר כדי להסתיר את זהותו והתמודד בטורנירים של אגרוף תאילנדי. במקור השיטה פותחה ללוחמה מגבו של פיל, כאשר הלוחם אוחז ביד אחד חרב ובשנייה מקל. מטרת יוצרים של הסגנון הייתה, להשתמש בכל גופו של הלוחם בתור נשק. כאשר, הידיים והרגליים היו צריכים לדמות חרב ופגיון; השוקיים והאמות חוזקו כדי לשמש שריון נגד המכות; המרפקים והברכיים היו אמורים להיות פטישים של הלוחם. קרבות זירה בסיאם העתיקה התנהלו בשיטת ההישרדות של הלוחם החזק ביותר, בדומה לתהליכים אבולוציוניים בהם החזק שורד ומנצח. למעשה יצרו סגנון לחימה יעיל וקשוח להתקפה ולהגנה עצמית, כאשר הלוחם בזירת הקרב היה אמור להתמודד במהירות עם האויב שלו ולעבור להבא בתור, וכך הלאה עד שנשאר לוחם יחיד בלתי מנוצח בזירה. אומנות וטקטיקת הלחימה עברו מאב לבן, השיטה שרדה במבחנים מעשיים של מלחמות בין השבטים השונים של סיאם העתיקה והגיעה עד ימינו מחוזקת ומחושלת.
בתחילת המאה - 20 ענף ספורט זה הפך לריכוזי וסחיר כאטרקציה, המלכים הקימו פסטיבלים שערכו שבועיים בערים הגדולות, בהם ניהלו קרבות אגרוף תאילנדי. לפעמים, הסכסוכים, על נושאים של סדר היום הלאומי בין חברי מעמד הבכיר בממשלת תאילנד, היו מוסדרים באמצעות קרבות באגרוף תאילנדי, כאשר לכל סיעה היה לוחם שהיצג את האינטרסים שלהם.
בקרבות זירה של היום בתאילנד, נהוג לפני הקרב לבצע ריקוד "ואי קרו, ראם מואי" המסורתי אשר נמשך כמה דקות בצלילי ה"סאראמה" (מוזיקה תאילנדית מסורתית), כאשר למסורת זו מאות שנים. הלוחם שם על ראשו "מונגקון" ומתחיל לרקוד לכל כיוון של הזירה. נוגע בעמדות של הזירה בתפילה ובצורה זו, מפגין כבוד ליריבו, למורה, לארצו, לאגרוף תאילנדי ולרוחות. מבחינת חוקי קרב של היום, מותר כמעט הכול, למעט נגיחה ביריב, הכאתו בגב ובאזור החלציים. הכללים מאפשרים להשתמש במרפקים ובקלינצ'ים, הקרב בדרך כלל מסתיים לאחר נוקאאוט, החלטת השופט או לאחר סיום הזמן החוקי.חובה למתמודדים להשתמש במגני שיניים ומפשעת כדי לא לקבל טראומות. אגרוף תאילנדי ידוע גם בשם כינוי “אמנות שמונה הגפיים.” הכוונה היא לשמונה נקודות המגע בהן נעשה שימוש באמצעות גוף האדם: האגרופים, המרפקים, הברכיים והשוקיים.