Gil Pelegקפואירה: שילוב מנצח של מוזיקה, ריקוד והגנה עצמית
עודכן: 19 באוג׳ 2021
במאמר זה נכיר: מהי קפוארה? איזה סגנונות יש בקפוארה? מה זה רודה בקפואירה? מה זה המשחק בקפואירה? מה זה הברימבאו בקפואירה? למה המוזיקה והשירים חשובים בקפואירה? מה זה מקוללה בקפואירה? איך קפואירה נולדה? מדוע קפואירה הייתה אסורה? האם קפואירה אומנות לחימה פרקטית? מה לובשים בקפואירה? איזה ציוד מגן מומלץ בקפואירה? איזה ציוד כושר ביתי מומלץ בקפואירה? איזה ציוד ביתי נדרש לפיתוח סיבולת לב-ריאה באימוני קפואירה? מה כולל ציוד מאמן בקפואירה?
מהי קפואירה?
קפואירה היא אומנות לחימה בעלת שורשים אפריקאים שפותחה במאה ה - 16 בברזיל על ידי עבדים שהובאו לאמריקה. משלבת בתוכה: אגרופים ובעיטות, הטעיות, תנועות סיבוביות מהירות וזריזות, ריקודים, מוזיקה ואקרובאטיקה. מתרגלים של השיטה נקראים "Capoeiristas", והקרב בין היריבים מכונה בשם "משחק". לא מעט אנשים טועים כי קפוארה זה ריקוד, או מניחים שהתנועות שנעשות על ידי שני קפואריסטים זה מול זה מהווה כוריאוגרפיות פשוטה, אך אנדרסון דה סילבה (אלוף UFC מספר פעמים), אדם שמילדות עסק בלימודי קפוארה, אגרוף תאילנדי, טאקוונדו, וגי'ו-ג'יטסו ברזילאי אמר, "שיטת הלחימה נראית דומה לריקוד כדי להטעות את היריב". החל מסוף המאה ה-20, השיטה צברה פופולריות בשאר העולם, לרוב ובזכות מטיילים ששבו מברזיל. בשנת 2014 הוענק לשיטה מעמד של "מורשת תרבותית בלתי מוחשית" על ידי ארגון אונסק"ו.
איך קפואירה נולדה?
קפואירה נולדה כתקווה להישרדות של עבדים נמלטים מחוסרי נשק, אשר השתמשו בה כדי לשרוד בארץ העוינת. יש גם כאלה, שמאמינים שקפואירה הושפע רבות מהאינדיאנים ילידי ברזיל ותרבותם. עבדים שרצו להשתחרר מהעבדות, התאמנו כדי להימלט. אך הם לא יכלו להתאמן באומנות לחימה בגלוי, ולכן שילבו בלימודי הלחימה מוזיקה ותנועות ריקוד, כדי לא לעורר כל חשד. היו לא מעט כאלה שנמלטו מידי חוקים דרקונים של הנוצרים באמצעות בריחה, אלה היו: עבדים נמלטים; ילידי ברזיל; ואף אירופאים אשר עם הזמן הקימו התנחלויות, מה שהביא עם הזמן למדינה רב-אתנית עצמאית בשם "קילומבוס". הם היו צריכים להתגונן מכוחות הקולוניאליים, הפורטוגזיים, ועקב כך יצרו כלי לחימה והישרדות בשם קפואירה.
העבדים האפריקנים קיימו מסורות ופולחנים אשר היו נהוגים בארץ מולדתם - באפריקה, וביניהם היה הריקוד המסורתי. אחד מהטקסים הפולחניים היה ריקוד אשר אותו הנהיג אחד מראשי קהילת העבדים שהיה לבוש באופן מסורתי. בין פולחני הריקוד ניתן היה למצוא ריקוד שמקורה ב"מקומבה" באפריקה, ושמה "קפואירה", אחד מהריקודים הנהוגים בפולחן דתות, שהומצא על ידי העבדים האפריקנים במאה ה–16. הם החלו לפתח אותה כדרך יעילה להתאמן בלחימה, במסווה של ריקוד. שילוב המוזיקה ותנועות הריקוד עזרו לעבדים להסוות את כוונתם האמיתית ולקבל אישור מהקפיטנים להמשיך בפעילות זו. אומנם היו הגבלות ואיסורים על סוגי הריקוד המותרים לעבדים. הקפיטנים חששו מאוד מריקודים מסוג זה והחלו לחלק ל"טובים" ו"רעים", כאשר את ה"רעים" אסרו עקב היותם מסוכנים לסדר החברתי. אימוני הקפוארה תרמו למרידות השונות בכך שהכשירו את העבדים בטכניקות לחימה וכושר פיזי.
מדוע קפואירה הייתה אסורה?
עם ביטול העבדות בברזיל בשנת 1888, יצאו עבדים אפריקאיים מהמחתרת בה התקיימו. בשל מחסור בתעסוקה נוצרו כנופיות פשע, מורכבים מעבדים משוחררים אפריקאים אשר המשיכו לתרגל קפואירה. הדבר הוציא לשיטת הלחימה שם רע אשר הוביל להוצאת קפואירה מחוץ לחוק בשנת 1892. למראות זאת, המשיכו תרגולי קפואירה במחתרת. החוק בברזיל אסר עיסוק באומנות לחימה זו עד שנת 1920. עם חלוף הזמן, באמצע מאה ה- 19 הסנאט בברזיל העביר חוק המכריז על הקפואירה כספורט לאומי. היום קפואירה נפוצה בברזיל ובכל רחבי העולם.
איזה סגנונות יש בקפואירה?
הקפוארה מחולקת לשני סגנונות עיקריים: אנגולה ורג'יונאל. בסגנונות אלה נעשה שימוש נרחב בקרקע, בהטעיות, בעיטות, הכשלות ונגיחות.
קפואירה אנגולה - נתפסת בתור הסגנון הראשוני ומתאפיינת בקרב קרקע נמוך, איטי ומדויק יותר, הדורש ערמומיות ותכסיסנות מסוימת. ומעניק תשומת לב ייחודית למסורת וטקסיות. תלמידי האנגולה רובם מתאמנים בחולצות צהובות, בהתאם למסורת אותה הנהיג מסטרה וינסנט פריירה פסטיניה (1889-1981). אומנם גם בשיטה זו, מתנהלים קרבות רחוב מהירים, מדובר בסגנון מתפתח אשר נלמד באקדמיות לקפואירה בברזיל ובכל העולם.
קפואירה רג'יונאל - סגנון האנגולי המקורי אשר פותח על ידי מסטרה בימבה (1900-1974), על מנת להרחיב את התחום ולהפוך אותו לנגיש יותר לציבור הרחב, מטרתו העיקרית הייתה, לנתק קפואירה מההקשר הבעייתי לפשע. החזון של בימבה הסתכם, ביצירת סגנון מהיר ומורם יותר מהקרקע המתאפיין בארבעה חלקים העיקריים: תנועות אקרובטיות, גמישות, כוח פיזי וטכניקת לחימה יישומית. כאשר הוקדשה חשיבות רבה לפיתוח טכניקה יישומית ולכושר פיזי. דהיינו, ביצירת שיטת לחימה פרקטית באמצעות עקרונות להלן:
כושר פיזי - פיתוח שרירים פונקציאונליים וגמישות, הקניית מסגרת מוגדרת לאימונים כאוטיים שהיו בעבר. המטרה הייתה להפוך לוחם קאפואירה לאתלט בעל יכולות של: זריזות, עוצמה, סיבולת לב-ריאה וגמישות.
טכניקת לחימה יישומית - הייצוג בפועל של האימונים הסיסטמתיים באמצעות שמונה הסיקוונציות המפורסמות של בימבה. כאשר בפיתוח שיטת אימון שולבו הטלות, תנועות שונות מקראטה, ג'יו-ג'יטסו ואגרוף מה שהפך את אומנות הלחימה להרבה יותר יישומית ויעילה להגנה עצמית.
מה זה רודה בקפואירה?
"רודה/הודה" - זה הוא משחק בקפואירה אשר מתבצע במסגרת קבוצה כלשהי, למעשה זהו המעגל אשר הקבוצה יוצרת מסביב לשני השחקנים. אלה המסובבים את ה"רודה/הודה" שרים ומוחאים כפיים, וחלקם גם מנגנים בכלים ייחודיים. לרודה יש מנהיג, והוא הלוחם המנוסה ביותר, בסמכותו של מנהיג הרודה לעצור את הקרב בכל שלב שיבחר, כמו כן הוא זה שמכתיב בדרך כלל את קצב השירה והנגינה. בנוסף, רודה קשור ל"אַשֶה" אשר פירושו אנרגיה. האשה מסמל אדרנלין הזורם בגופו של ה"קפואריסטה" בזמן השירה או המשחק. כאשר מוזיקת "סמבה" מנגנת בתוך ה"רודה"("סמבה דה רודה") בזמן הריקודים בין גבר ואישה, מסמל בדרך כלל משחק של ריקוד, פלירטוט וחיזור. כאשר המשחק מתנהל בין שני הגברים, מסמל את הקרב בין השניים. ה"סמבה דה רודה" נולדה ב"קצ'ואירה" שבמדינת "באהיה" הברזילאית, ולה קשר הדוק להיסטוריית סחר העבדים, נתפסת כריקוד העם הפשוט. מהווה ביטוי לתרבות האפרו-ברזילאית.
מה זה המשחק בקפואירה?
המשחק בקפואירה מהווה קרב של שני היריבים, מקביל לקרב "קומיטה" בקראטה. המשחק בדרך כלל אינו כולל מגע מלא. שחקן מנוסה יעדיף לסמן ליריבו תנועה אחר תנועה את עליונותו על ידי בלימתה בשבריר השנייה שלפני המגע, ותוך התחמקות עקבית מהתקפות היריב. קוראים לצורה זו של הלחימה - משחק, למראות שהמשחק במובן הזה עשוי לשמש גם לקרבות רציניים. ישנם גם קרבות עם מגע מלא, בדרך כלל תלוי בסגנון המשחק וקצבו.